כיצד לבחור את אורך הגל הנכון של אור אינפרא-אדום לצורך צביעת בדים
צביעת בדים היא בעצם תהליך שקשור לחום. יש צורך בכמות מספקת של חום כדי לדחוף את הצבעים אל תוך הסיבים של הבד ולנעול אותם שם.
אבל יש בעיה: אם נשתמש במנורת אינפרא-אדום רגילה, אנו מבזבזים הרבה אנרגיה. החום גורם לחימום האוויר, מסגרת המכונה וכל שאר החלקים – חוץ מהבד עצמו. אנו עושים זאת בדרך אחרת: אנו בודקים את הצבע והסיבים שאנו משתמשים בהם, כדי למצוא את הטווח האופטימלי לקליטת האנרגיה. כך אנו יכולים לקצר את זמן הצביעה.
בעיית “הטביעה הייחודית” של הצבעים
ניתן לחשוב על כל מולקולת צבע כעל טביעה ייחודית משלה. כאשר אורך הגל של אור אינפרא-אדום תואם את אותה טביעה, האנרגיה נכנסת ישירות לתוך הצבע. היא לא פשוט נחזרת מהמשטח.
העיקר הוא העומק – אור אינפרא-אדום בגלים קצרים הוא הפתרון הטוב ביותר לבדים עבים, מכיוון שהוא חודר עמוק לתוך הבד. אור אינפרא-אדום בגלים בינוניים מתאים כאשר רוצים לטפל רק בחלק העליון של הבד.
אם נעשה טעות בבחירת אורך הגל, נקבל את הבעיה הקלאסית של “נקודות קרות” – החלק העליון של הבד נראה שרוף, אך החלק הפנימי של הבד עדיין לא עבר תהליך צביעה מלא. זה לא מראה טוב.
התאמה למהירות
כדי לפתור בעיה זו, אנו משתמשים בחומרים שונים כדי לייצר את המנורות. בדרך כלל מדובר בקוורץ או חרסינה.
באמצעות מנורות מצופות, אנו יכולים להצר את הספקטרום ולהרכיז את כל האנרגיה בטווח של 2.0 עד 3.0 מיקרומטרים. זהו הטווח בו נמצאים רוב הצבעים האורגניים.
היתרון הוא שניתן לשמור על טמפרטורות נמוכות יותר, ועדיין להגיע למהירויות צביעה גבוהות. כך ניתן לצבוע את הבדים במהירות, מבלי לחשוש מהתכווצות הבד.
המציאות
יש לזכור שהתאמת אורך הגל אינה פתרון קסם. יש צורך להתחשב בכמה גורמים.
מנורות בעלות טווח גלים צר מפיקות כמות אדירה של חום. אם לא נשלוט כראוי בטמפרטורה, המכונה עלולה להתחמם יותר מדי, וזה עלול לפגוע בחוטי החשמל.
יש גם צורך להיות קפדניים לגבי המרחק בין המנורה לבד. מדובר על מילימטרים בלבד. אם המרחק משתנה, צפיפות האנרגיה יורדת, והצבעים עלולים להיראות לא אחידים.
לפני שמחברים את המערכת, עדיף לבדוק האם יש רעידות במקומות החיבור. זה יחסוך לכם הרבה צרות בהמשך.